מזונות ילדים – נושא כאוב שעבר מהפיכה בשנים האחרונות, או שמא לא?

פעם, לפני שנים לא רבות, האחריות למזונות הילדים נפלה על כתפי האבא – לא משנה כמה

הוא השתכר, לא משנה אם פתאום הפך למובטל, לא משנה למה בכלל האבא והאמא נפרדו,

ומי יזם את הפרידה – בסופו של התהליך הכואב של הגירושין, גם אם הוא נעשה ברוח טובה

ובהחלטה משותפת, כשהגיעו הצדדים לשאלת המזונות, הקלפים נטרפו והציפורניים נשלפו,

אבל האבא שילם לאמא את מה שקבע בית המשפט. (ספוילר – זה לא היה הרבה!)

ארגונים ועמותות שביקשו להגן על זכויות של אבות בגירושין החלו לקום. נכתבו מאמרים,

הוקמו ועדות שבחנו את הנושא, פסקי דין שניתנו על ידי הערכאות המשפטיות היו לא

אחידים – לא דומה היה המצב אם ההחלטה הייתה של בית הדין הרבני או של בית המשפט.

פסקי הדין בבתי המשפט בצפון הארץ לא היו דומים לאלה שניתנו בבתי המשפט במרכז או

בירושלים. כמובן שכל מקרה ונסיבותיו.

ראשית לכל, למה האבא אחראי למזונות?

דיני המזונות מבוססים על הדין הדתי שהתבסס במהלך הדורות – החלת הדין האישי על

מזונות ילדים ונושאים נוספים בדיני משפחה, מקורה בשיטת המשפט העות'ומנית, שאחר כך

אומצה גם על ידי המשפט המנדטורי. ואז כשהוקמה המדינה, הוחלט בכנסת להשאיר את

העקרונות הללו – אולי משיקולים משפטיים, אבל סביר להניח שיותר משיקולים פוליטיים

שמטרתם הייתה לפייס את הפלגים הדתיים – וזה המצב המשפטי עד היום.

ההלכה היהודית נשענה בקביעתה על תפישות עולם דתיות וחברתיות עם חלוקה מגדרית

ברורה – האב מפרנס והאם נמצאת בבית ודואגת לניהולו ולטיפול בילדים. הדין הדתי אף

קובע כי במקרה של גירושין, הבעל מקבל את כל הרכוש שנצבר וכך האשה נותרה בחוסר כל

– כדי לאזן את החולשה המובנית הזו, וכדי להבטיח את שלומם של הילדים, נולדה חובת

האב לדאוג לפרנסת ומזונות ילדיו (ותשלום הכתובה לאשה).

ההלכה עשתה הבחנה בין חיוב מוחלט בתשלום מזונות לילדים מתחת לגיל 6 לבין חיוב

התנדבותי, מה שכונה מ"דין צדקה" בלבד לילדים מעל לגיל זה. מאוחר יותר הורחבה חובת מזונות הילדים עד לגיל 15, אבל היו דעות ופוסקים עם פרשנות אחרת שעדיין המשיכו לטעון

שאחרי גיל 6 חובת האב פוסקת והוא צריך לתת לילדיו כאילו היה נותן צדקה לעני. (מזעזע,

נכון?)

תקנות הרבנות הראשית משנת תש"ד עשו קצת סדר בנושא אבל עדיין נותר ויכוח ונותרו

סתירות פנימיות בהחלטות ובכל אופן לא דיברו על חיוב מוחלט של האב – פסקי הדין בדקו

האם לאב יש יכולת לתמוך בילדיו? האם כאשר האב עשיר חל עליו חיוב מוגבר, ועוד.

מה גרם לשינוי בהסתכלות?

שינויים במבנה המשפחה הביאו לצמצום הפער בין השתכרות נשים לגברים, למרות שעדיין

קיים פער בשכר הנובע משוני מגדרי. העלייה החדה בשיעור הגירושין והשינוי התפישתי

השם דגש על טובת הילד החלו לזרוע את זרעי השינוי.

למה לא מתחשבים במצבו הכלכלי של האב? האם האב צריך להגיע לעוני ממש כי הוא צריך

לשלם לכל אחד מהילדים מזונות בגובה של כ-1300 ₪, לא כולל דיור חינוך, בריאות וחוגים?

הקולות הרמים שנשמעו באקדמיה ובציבור כמו גם באולמות בתי המשפט היו על העוות

הנוצר מפרקטיקה זו – יש בית עני ובית עשיר, לאבא אין יכולת לתפקד כהורה משמעותי

ולספק לילדיו את צרכיהם, והרי יש לו הוצאות כאשר הילדים שוהים אצלו.

השוני בין פסקי הדין השונים בערכאות השונות אף יצר סכנה של פגיעה בשוויון וערעור כל

אפשרות של בני הזוג להגיע להסדרים מחוץ לבית המשפט – קחו לדוגמה, אם האמא יודעת

שהיא תקבל כ-4,000 ₪ כל חודש למזונות 3 הילדים, עוד לפני הוצאות מדור, איזה סיכוי יש

למו"מ לסיים את הסכסוך מבלי להגיע לבית המשפט? כשאין קווים מנחים ידועים ומובנים,

וכשהחוק הוא רק מסגרת שממנה ניתן לסטות, כל צד חושב שאם הוא יגיע לבית המשפט

הוא בטח ישיג יותר, ולכן אין לו סיבה להתפשר. הדבר בולט במיוחד כשיש פער כלכלי

ביכולת של הצדדים.

פסק הדין שבא לשנות הכל פסה״ד הידוע כבע״מ 919/15 הוליד הלכה חדשה בהתייחס למזונות ילדים בין גיל 6 ל-15.

לבית המשפט העליון הגיעו שני תיקים עם שאלה משפטית זהה – כיצד יש לפסוק מזונות

לילדים בגילאים 6 עד 15 (פשוט מאחר ואלה היו גילאי הילדים באותם תיקים). בתיק

הראשון קבע בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון כי לאור העובדה שלהורים

השתכרות כמעט שווה ונקבעה משמורת משותפת, יהיה חיוב הדדי שווה של מזונות על ידי

שני ההורים. האם ערערה ובית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה ופסק שהאב ישלם מזונות

ומדור לשלושת הילדים.

במקרה השני, שנדון בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, נקבע שלמרות המשמורת

המשותפת וההפחתה בתשלום המזונות בגללה, האב יישא בתשלום מזונות ומדור של

שלושת הילדים. שני הצדדים ערערו ובית המשפט המחוזי דחה את הערעורים וקבע שאין

מקום לפטור את האב לחלוטין מתשלום המזונות, וההפחתה שבוצעה נותנת מענה למצב של

משמורת משותפת.

כאמור, רשות הערעור ניתנה ובית המשפט העליון דן בנושא.

בית המשפט העליון קבע כי מעל גיל 6 ועד גיל 15 חובת המזונות חלה על שני ההורים

באופן שווה, והחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכלית היחסיות מכלל

המקורות, ועל פי חלוקת זמני השהות בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות כל מקרה.

בום!

ארגוני הגברים חגגו. ארגוני הנשים טענו שלא צריך למצוא פיתרון רק לחלק מהבעיות

הנובעות מהדין האישי – שיטפלו גם בסרבנות גט, בעגינות ובעוד רעות חולות.

פסק הדין ממש בנה נוסחה כיצד לחשב את המזונות, וניתנו התוויות מעשיות – מי משלם

למי ומתי, איך מתייחסים להוצאות של הילדים (הוצאות הכרחיות, הוצאות תלויות שהות

ושאינן תלויות שהות, מי ההורה המרכז ועוד).

בשורה התחתונה היה נדמה שהנה עשו פה סדר – אבל גם הביקורת לא אחרה לבוא.

הייתה עמימות בפרשנות פסק הדין, לעתים היה יישום שגוי של ההלכה בבתי המשפט

לענייני משפחה, הייתה התעלמות ממזונות של ילדים מתחת לגיל 6 ומעל גיל 15, והיו גם מי

שטענו שבעצם אין כאן ממש חידוש מהותי – גם כך בתי המשפט נהגו להפחית מגובה

המזונות הבסיסי בהתייחס לזמני השהות.

טענות אחרות שעלו – התייחסות להורים יהודיים בלבד, לא טיפלו בגובה המזונות הבסיסי

(מי יכול לפרנס ילד עם 1500 ₪ לחודש היום?), בדרך כלל האמא נקבעה כהורה מרכז, מה

שנתן לה כח בהתנהלות מול הילדים והביא לתופעות קשות יותר, ובעיקר טענה שבתי הדין

הרבניים לא ממש אימצו את ההלכה החדשה.

הכשלים שהתעוררו בדרך כמו בכל דבר, לעתים כשבאים לתקן שגיאה אחת, מייצרים שגיאות חדשות – פתאום אבות שהגיעו להסכם שקיבל תוקף פסק דין לפני ההלכה והסכימו לתנאים כשידעו את המצב המשפטי הקודם, החלו להגיש תביעות חדשות להקטנת דמי המזונות או אף

לביטולם. – גל של תביעות שטף את בתי המשפט והקשה על תפקודם.

אבות, שהרבה פעמים בעבר לא התעקשו על זמני שהות והסתפקו ביום בשבוע ואולי סופ״ש

אחד בחודש, פתאום התעקשו על זמני שהות שווים; (בחלק מהמקרים זו הייתה כוונה כנה

ואמיתית, אבל בחלקם זו הייתה טקטיקה שנוצרה בעידוד עורכי הדין שלהם, גם כאשר לאב

לא הייתה כוונה או יכולת להתחייב לזמני שהות כאלה).

הילדים מצאו עצמם מתניידים מבית לבית כמה פעמים בשבוע.

עמדות הצדדים הוקצנו והסכסוך החריף – כי אם האמא לא רוצה שלאבא יהיו זמני שהות

שווים, היא מצאה דרך להכפיש אותו ולהציג אותו כלא מספיק טוב, (שלא לדבר על שיטות

נלוזות עוד יותר) האבא שרצה לשלם פחות מזונות התעקש על זמני שהות שווים גם

כשבהמשך לא ממש אסף את הילדים בזמני השהות שלו, או כאשר בכלל לא היה לו בית

לגור ולשכן בו את הילדים, ועוד.

פתאום היה צורך לערב יותר ויותר את רשויות הרווחה שיגישו תסקירים, ייכנסו לקרביים של

המשפחה ויחטטו בכל היבט של חייהם – וזה בתורו רק גרם נזק לילדים שנחשפו למלחמות

הללו.

גם תופעת תלונות השווא במשטרה על אלימות התרחבה – גם אם לא היה לכך בסיס, עצם

התלונה ובירורה גרמו לנתק בין הילדים לבין ההורה שהיה צריך לפגוש אותם במרכז קשר

ובנוכחות אנשי מקצוע זרים.

הסכסוך התרחב גם לסוגיות כלכליות – מה ההכנסה האמיתית של הצדדים? האם יש

הכנסות לא מדווחות? מה הילדים באמת צריכים? כמה חוגים? אילו טיפולי שיניים? האם

טיפולים קוסמטיים הם הכרח?

למה המידע הזה חשוב לכם?

אם אתם נמצאים בתחילתו של הליך גירושין, ייעוץ נכון ומוקדם ושאיפה להגיע להסדר מחוץ

לכתלי בית המשפט בדרכי שלום תעשה איתכם חסד רב.

אל תתנו למי שמרוויח מהמלחמה שלכם להוביל את ההחלטה. עצרו רגע, קחו נשימה, הניחו

בצד את הכעסים, האכזבות, הרצון לנקום על הפגיעה ותחשבו על הילדים – הם האוצר

האמיתי שלכם!

עו״ד טוב ואמיתי יציג לכם את גבולות האפשרויות המשפטיות ויוביל אתכם לחוף מבטחים

תוך שאתם צולחים את הסערה במינימום פגיעה.

להגיע לבית המשפט תמיד אפשר – השאלה רק איך תצאו ממנו.